המגזין שלנו

גם המחוקק הבין את זה, והחל משנת 2008 כל החיסכון הפנסיוני הינו חיסכון למטרת קצבה, וחוקי המס מאפשרים לנו להוון (להפוך להון) חלק מהקצבה.

החוק שהשתנה פתר בעיה מאוד משמעותית;  עד שנת 2008 נדרש העובד לקבל החלטה בעת ההפקדה, איך ירצה למשוך את הכספים בפרישה.

מה ה"אני הצעיר" שלנו ידע על ה"אני המבוגר" על הצרכים הכלכליים, תוחלת החיים, מס' הילדים, המצב הבריאותי ועוד?  לא הרבה.

תפיסת העולם שלנו עוברת שינוי. אם בגיל צעיר "מליון ₪" נשמעים לנו סכום משמעותי, הרי שבפרישה אנו מבינים שסכום משמעותי כזה, יכול להעלם בתוך שנים ספורות ולהשאיר אותנו, דווקא בשלב שבו אנו זקוקים לכל שקל, חסרי כל.

לא מעט אנשים צברו במהלך החיים שלהם סכומים הוניים משמעותיים בחיסכון הפנסיוני. חוקי המס ותרבות החיסכון הפנסיוני בשנות ה80 וה90 עודדו את החיסכון ההוני על פני החיסכון הקצבתי.

כידוע, כספי התגמולים ההוניים – ניתנים למשיכה, החל מגיל 60 – בפטור מלא מכל המיסים!

כספי הפיצויים ההוניים ניתנים למשיכה כהון בלבד, ובכפוף להתחשבנות מול מס הכנסה על הפיצויים הפטורים.

כעת, מה יעשה עובד שעבד במקום עבודה 35- 40 שנה ברציפות, צבר פיצויים הוניים בסכומים משמעותיים, וכעת גם מקבל מענק פרישה מכובד מהמעסיק?

עובד כזה, צפוי לשלם מס (גם אחרי פריסת מס), על כספי הפיצויים ההוניים והמענק.

אם נוסיף לכך את העובדה שהקצבה שצפוי לקבל תהיה נמוכה משמעותית מהכנסתו השוטפת, הרי שאותו עובד מאבד כסף פעמיים – פעם אחת בתשלום המס ופעם שניה בקבלת קצבה נמוכה.

מה הפתרון? חוקי המס מאפשרים לבני 60 ומעלה בלבד! לנייד את הפיצויים ההוניים בלבד (ללא פגיעה בתגמולים ההוניים הפטורים מכל המיסים) מביטוח המנהלים או קופת הגמל ההונית, לקרן פנסיה או לביטוח מנהלים, ולייעד את  הפיצויים למטרת קצבה.

המס על הפנסיה יהיה נמוך משמעותית מהמס על המשיכה ההונית, ההגנה הכלכלית לתא המשפחתי תהיה טובה יותר וכך תוכלו למקסם את החיסכון שצברתם לאורך השנים ולהקטין את תשלומי המס.

זהו למעשה מקלט מס נוסף, השמור לבני ה60 ומעלה- עשו בו שימוש מושכל.